כנסיית הטראנס: הופעה שנוגעת בכל קשת הרגשות
כנסיית השכל הגיעה להאנגר 11 עם קונספט מיוחד של עיבודי טראנס ללהיטים הגדולים שלה, יחד עם אורחים מטורפים ומיטב הדי ג'ייז של ישראל, הצליחה ליצור ערב מרגש ובלתי נשכח.
גילוי נאות: אני הולכת להמון הופעות, אבל את ההופעה הזו ממש חיכיתי לראות. כנסיית השכל עלתה למופע בהאנגר 11 יחד עם מיטב אומני הטראנס בישראל, וניגנה את הלהיטים הגדולים שלה בעיבודים אלקטרוניים סוחפים. החיבור המיוחד הזה נולד בפסטיבל ההנצחה לזכר נרצחי מסיבת הנובה ולהשבת החטופים, וזו הפעם הראשונה שהקהל הרחב יכול לחוות אותו.
הערב נפתח עם "למיה יש אקדח", אחד הלהיטים הגדולים של הכנסייה, שהכניס את הקהל ישר לאווירה. אחרי זה הגיע "האביב הנצחי", עם איתן רייטר שעשה קסמים על עמדת הדי ג'יי. בין לבין יורם חזן, סולן הלהקה, הפתיע עם קטעי סקסופון שהוסיפו שכבה נוספת לעיבודים האלקטרוניים.
"תגידי שטוב" אבל צריך לדבר גם על מה שהיה קצת פחות
לקראת הביצוע של "תגידי שטוב", נכנסה חבורת מתופפים אדירה שהרימה את האנרגיה לקראת אחד הלהיטים האהובים של הלהקה. לאורך הביצוע, יורם חזן נתקל בכמה אתגרים שגרמו לזיופים ובעיות טכניות בשירה – כנראה בעקבות ההפקה המורכבת שמשלבת מוזיקה אלקטרונית עם מוזיקה חיה, משהו שדורש דיוק טכני גבוה במיוחד. זה לא פגע בחוויה הכללית, אבל עם קצת כיוונון נוסף, ההופעה יכולה להגיע לשלמות.
גם מיקום שונה יכול היה לשפר בעיניי את חוויית ההופעה: האנגר 11 הוא אכן חלל מרשים, אבל הוא יותר מתאים למסיבות מאשר להופעות חיות. הסאונד והתאורה נבנו למטרה אחרת, והחלל הגדול יוצר מרחק מסוים בין האמנים לקהל. לא שזה הרס את החוויה, אבל מקומות כמו אמפי תל אביב או אקספו (שם יתקיים המופע הבא בסיבוב) היו יכולים להעניק לאירוע מסגרת אינטימית יותר שמתאימה לאופי המוזיקה.
אורחים מיוחדים ורגע לא צפוי שריגש עד דמעות
ואז הגיע שלב האורחים, ואיזה אורחים אלו היו! ראשונים עלו הג'ירפות לביצוע משותף עם הכנסייה ל"מי שלא חולם, כועס" והלהיט "יש לי חור בלב בצורה שלך", שקיבל עיבוד אלקטרוני משוגע שהעיף את הקהל. אחריהם עלו "איפה הילד" לביצועים משותפים של "מה שעובר עליי" ו"מישהו שומע אותי", שירים שהחזירו את דור הניינטיז לרגעי הנעורים, לאוזניות בחדר הסגור ולצרחות מול המראה.
ההופעה נסגרה עם סט של די ג'יי דרוויש שהיה פשוט מדהים. הרגע המרגש ביותר היה הסימפול של המונולוג יוצא הדופן של אודי כגן על פוסט טראומה. החיבור בין הטראק של דרוויש, ששכל את בנו לאור במסיבת נובה, לבין המונולוג המצמרר של כגן, יצר רגע שהוא מעבר למוזיקה. זה היה רגע של זיכרון קולקטיבי, תזכורת למה איבדנו בשנתיים האחרונות, ובזכות מי אנחנו עדיין כאן, רוקדים וחוגגים.
לסיכום, זו הפקה מושקעת ואמביציוזית. האנרגיה, הרגש והאווירה המיוחדת יצרו חוויה עוצמתית ומרגשת מאוד. אמנם יש מקום לשיפורים טכניים, אבל התשוקה והמסירות של הלהקה והקהל היו מוחשיות לאורך כל הערב. אם פספסתם את האנגר, ההופעה הבאה היא הזדמנות להיות חלק מחוויה עוצמתית וייחודית שתישאר איתכם להרבה זמן.
