כשנוסטלגיה פוגשת היסטריה: תופעת יוני בלוך חוזרת לבארבי
עם שירים בלתי נשכחים, הופעה ממגנטת ודני קושמרו אחד: יוני בלוך הזכיר לכולנו למה הוא נשאר כל כך אייקוני בתרבות שלנו, גם אם הוא מופיע רק פעם בשנה.
כמו בכל שנה, יוני בלוך חזר לסיבוב הקבוע שלו בבארבי, והפעם הגעתי לראות במו עיניי על מה כל ההייפ. מדהים לראות את ההיסטריה של הקהל על אמן שמופיע פעם בשנה ושמוציא חומר חדש לעיתים מאוד רחוקות. חלק מהמעריצות בקהל רק נולדו כשיוני שר על "שלמה השמנמן" ו"נופליאון" – וזו בהחלט תופעה מאוד ייחודית במוזיקה הישראלית.
הערב נפתח בעדינות עם "כל כך הרבה שירים" – בחירה מושלמת לפתיחה, שיר יפה ורגוע שהקהל שר בעל פה. משם הקצב התגבר עם "הרגלים רעים", שיר הנושא של האלבום השני, שהרים את האנרגיה באולם. בין לבין, יוני שיתף שעבורו סיבוב ההופעות השנתי בבארבי הן "כמו מפגש משפחתי בערב חג".
נוסטלגיה חיה ובועטת
היו שירים של יוני, ששכחתי כמה הם טובים, וההופעה גילתה לי אותם מחדש. אחד מהם הוא "אם לא היום, אז מחר" מהאלבום הראשון – שיר שזכה לחיים חדשים כטרנד ויראלי בטיקטוק, הוכחה חיה לכך שהמוזיקה של יוני חוצה דורות.
מרשימה במיוחד הייתה היכולת של יוני לשמור על קואורדינציה מושלמת בין הנגינה לשירה לאורך כל הערב – משימה לא פשוטה בכלל. הלהקה של יוני הייתה מצוינת, והתיאום המושלם ביניהם יצר עיבודים מעולים.
הקסם של יוני בלוך טמון ביכולת שלו לעורר נוסטלגיה אצל כל הגילאים – גם אצל נערים שרק עכשיו מגלים את המוזיקה שלו וגם אצל מי שגדל איתה. יוני דואג לשמר את האווירה ובהופעה הוא דיבר על האלבום "הייטק" שיצא על קסטה (!) ולאחר מכן גם על תקליט – על מנת לשמר את החוויה המוזיקלית שהוא חווה כשהאזין לאלבומים בילדותו.
ההפתעות הגדולות של הערב: דני קושמרו ואלון עדר
ההפתעה הגדולה של הערב הייתה האירוח של לא אחר מאשר דני קושמרו על הבמה. מסתבר שהחברות בין השניים נמשכת שנים, עוד מבאר שבע בה שניהם גדלו, והבנים של דני אף השתתפו בקליפ של יוני. השניים ביצעו יחד את השירים "לא קל, לא פשוט" ואת "סוף טוב" שדני משתתף בקליפ שלו.
היה משהו מרגש במיוחד לראות את קושמרו יוצא מהאזור הבטוח שלו באולפן ועולה על הבמה – סביבה פחות מוכרת עבורו. הכישרון והכריזמה הטבעית שלו זהרו גם שם, והוא הוכיח שהוא עובר מצוין בכל מדיום.
אבל ההפתעות לא נגמרו – מיד אחריו עלה לבמה אלון עדר. השניים ביצעו את "נופליאון" של יוני ואת "קצת אהבה לא תזיק" של אלון. הכימיה ביניהם עבדה מצוין והאירוח הסתיים בנשיקה על השפתיים – מסורת שיוני מקפיד עליה עם כל אורח.
סיום מושלם שהחזיר את כולם לילדות
הסיום היה רצף של להיטי ענק: "אחריות", "הקנאה" והרגע שכולם חיכו לו – שיר הנושא האייקוני של "הפיג'מות" שיוני הלחין. לשיר הזה יש מקום חם בלב אצל כל מי שגדל בשנות האלפיים, וההתלהבות בקהל הייתה בהתאם.
לסיכום, יוני בלוך הוכיח שוב שהוא פרפורמר מהשורה הראשונה עם קטלוג שירים שעומד במבחן הזמן. ההופעה הייתה חגיגה מושלמת של נוסטלגיה, מוזיקה איכותית וחיבורים מרגשים. אמנם לא יזיק אם יופיע יותר מפעם בשנה, אבל אולי דווקא הנדירות היא שהופכת את האירוע הזה לכזה מיוחד. בינתיים נאחל: ״לשנה הבאה בבארבי הבנויה!״
