למרות הכל: טונה נתן במנורה את ההופעה הכי מרגשת שלו
ההופעה של טונה בהיכל מנורה הייתה רחוקה מלהיות מושלמת מבחינה טכנית, אבל בדיוק בגלל זה – היא הפכה לאחת ההופעות המרגשות והאותנטיות ביותר שלו.
יש הופעות שיוצאים מהן עם תחושה של שלמות. הסאונד היה מושלם, התאורה עבדה בדיוק כמו שצריך, האמן היה במיטבו והכל פשוט זרם. אלה ההופעות שאנחנו, הקהל, מתארים כ"מושלמות" והן גם החלום של כל אמן. אבל יש גם סוג אחר של הופעות – הופעות שבהן רואים את האמן במבחן, כשהכל מתפרק מסביב וצריך לתפקד למרות הכל.
ההופעה של טונה בהיכל מנורה השבוע הייתה מהסוג השני. ואולי בדיוק בגלל זה – בגלל שלא הכל היה מושלם, בגלל שהיו קשיים אמיתיים, בגלל שראינו את טונה והצוות בוחרים שוב ושוב לא לוותר – היא הייתה מיוחדת במינה ותישאר חקוקה בזיכרון של כל מי שהיה שם.
הרגעים הקשים הוכיחו שטונה הוא מקצוען אמיתי
ההופעה נפתחה עם "ויפאסנה", והאנרגיות האדירות הורגשו כבר כשהשיר התחיל. משם הן רק הלכו והתגברו, במאשאפ הקבוע בהופעות של טונה – "לא מהם" ו"כנפיים", שביתו הסוגר תמיד מרגש אותי במיוחד.
כבר מהשירים הראשונים היה ברור שהערב הזה לא יהיה פשוט מבחינה טכנית. בעיות סאונד משמעותיות התגלו כמעט מיד. טונה לא שמע את עצמו באוזניות במהלך הביצועים, והסאונד הפסיק לעבוד כמעט לחלוטין. לכל מי שמבין משהו בהופעות חיות – זה כמעט התרחיש הכי קשה שיכול לקרות לאמן. אבל פה טונה הראה כמה הוא מקצוען.
במקום לאבד עשתונות, הוא פשוט התיישב מול הקהל בנונשלנטיות וזרק לסאונדמנים בהומור: "אתם צריכים 45 שניות? קחו חצי שעה, מה אכפת לי, אני עם החברים שלי". והקהל? לא הפסיק להרים ולשלוח אנרגיות טובות ברגע הלא פשוט הזה.
למרות האתגרים, ההופעה הייתה עמוסה ברגעים מוזיקליים מדהימים: המחרוזת האקוסטית של "יאכטה", "קשה בכדור הארץ" ו"השם ירחם" הייתה מרגשת במיוחד, והביצוע האקוסטי של "אין לזה סוף" גרם לקהל, וכנראה גם לטונה, להתחבר למילים ולמשמעות הגדולה שעומדת מאחוריהן.
אורחים מיוחדים במינם
השיאים של הערב היו בהחלט האירוחים: סימה נון עלתה לבמה לביצוע משותף של "מאמי את יודעת איך", והיא פשוט שרפה את הבמה.
אחר כך עלה לא אחר מאשר תמיר בר, שיחד עם טונה ביצע בבכורה את "וולקאם טו יהוד" מתוך שם טוב האבי 2 – שיר שהתפוצץ והקהל ממש חיכה לשמוע בלייב. ואז הם עברו למאשאפ מטורף של "וויו וויו" של טונה עם "עבד כי ימלוך" של תמיר/שם טוב. האירוח הזה פשוט העיף את ההיכל עד הגג באנרגיות של התרגשות ושמחה גדולה.
ואז הגיעה הפתעה נוספת: הלהקה התחילה לנגן את "ציוד כבד", טונה שרף עם הוורס שלו, ואז דודא עלה לבמה והקהל השתגע. יש משהו מרגש לראות את טונה נותן במה לדור הצעיר, וכיף לראות את דודא על במה כל כך גדולה וראויה כמו מנורה. אחר כך הם המשיכו למאשאפ מעיף של "לא המציא" של דודא ו"אוח" של טונה, והתוצאה הייתה פשוט מושלמת.
סיום בלתי נשכח
ההופעה נסגרה עם "אמן, אמן, אמן" – והסאונד, שוב, החליט להתקלקל. אבל טונה המשיך בקור רוח מוחלט וסיים את ההופעה היוצאת דופן הזאת בכבוד. זה היה ללא ספק הרגע הכי חזק ומרגש בהופעה, שהוכיח איזה קהל מיוחד יש לטונה – קהל שלא הפסיק לתמוך ולהרים את האנרגיות. התחושה הייתה של רגע מיוחד ומעצב במסע המשותף שאנחנו עוברים איתו בקריירה הכל כך מיוחדת שלו.
הייתי בהרבה הופעות של טונה. הופעות מעולות, אנרגטיות, עם אינספור רגעים מיוחדים. אבל הופעה כל כך עוצמתית, עם כל כך הרבה רגש, כשהוא כל כך חשוף ויוצאות ממנו אנרגיות כל כך טהורות – כזאת לא הייתה. זו הייתה הופעה שהראתה מה זה להיות אמן אמיתי – אמן שיודע להתמודד עם הבלתי צפוי, לשמור על אנרגיה חיובית גם כשהכל מתפרק, לתת כבוד לקהל ולצוות ולהמשיך לתת הכל, למרות הכל. ועל זה מגיעה לטונה את כל ההערכה שבעולם.
