בהופעת רוק מחשמלת בבארבי, עברי לידר הוכיח שוב שהוא אחד האמנים והפרפורמרים הטובים בישראל.
אחרי הרבה זמן שתכננתי ללכת, סוף-סוף הגעתי להופעה של עברי לידר – אחד האומנים האהובים עליי עוד מגיל הנעורים. זו הייתה הופעת רוק עם להקה חיה, ואין מקום מתאים יותר לאירוע כזה ממועדון הבארבי. כבר בכניסה נשאבתי לאווירה המחשמלת של המקום, עם השנדליר הענק שמתנדנד מהתקרה ומפזר את הקסם שלו על הקהל כל פעם מחדש – הפעם הוא היה כבוי משום מה, מודה שקצת התאכזבתי, מקווה שהוא תקין והכל בסדר.
עברי עלה לבמה בלוק פשוט וחתיכי – טי-שירט לבנה ומכנסיים רחבים בצבע זית, מראה לא מתאמץ שממש החמיא לו. ההופעה נפתחה עם השיר היפה "ניצוצות ואכזבות" מתוך האלבום האחרון שלו, והמשיכה עם "ניסים" שהטעין את הקהל באנרגיות מטורפות.
ריגש אותי במיוחד השיר "ג'קט" מאלבום הבכורה של עברי "מלטף ומשקר". זה שיר אישי מאוד, שמדבר על הרצון להפסיק להסתתר, להיות מי שאתה באמת, ולמצוא אהבה אמיתית. לשמוע אותו כמעט 30 שנה אחרי, כשעברי כבר חי בגלוי, עם בן זוג ומשפחה – רק מעצים את העומק והרגש שבשיר הזה.
מילים שנוגעות והולכות איתך תמיד
שמתי לב במהלך ההופעה עד כמה הטקסטים של עברי מלאים במסרים חזקים ומשמעותיים. כשמתעמקים בהם, מגלים מסרים מדהימים – שמצליחים לגעת בכל פעם מחדש, ולפעמים אפילו לשנות משהו בחיים של מי שמאזין להם.
השירים שהכי עוררו אצלי נוסטלגיה – כמו "על קו המים" ו"האנשים החדשים" – החזירו אותי ישר לתקופה שבה התחלתי לשמוע את עברי, כילדה בת 12 שהתאהבה במוזיקה שלו לראשונה. יש משהו ממש קסום בדרך שבה השירים שגדלת עליהם מצליחים להחזיר אותך בזמן, אל מי שהיית אז, ולתחושות שליוו אותך ברגעים ההם.
להקה מעולה ואורח מפתיע
הנגנים היו מעולים עם אנרגיות גבוהות מההתחלה ועד הסוף. כל אחד מהנגנים הוסיף את הטאץ' הייחודי שלו לעיבודים המוזיקליים, והכימיה המעולה ביניהם, ובינם לבין עברי, הורגשה לאורך כל ההופעה.
עברי אירח על הבמה את ערן צור, והשניים ביצעו יחד שירים מלהקתו של צור, ״כרמלה גרוס ואגנר״ – מהלהקות החשובות והמשפיעות ברוק הישראלי. עברי שיתף שזה רגע של סגירת מעגל עבורו, כמי שגדל על השירים של צור, אותו הגדיר לא פחות מ"גאון".
כשהקהל הוא חלק מהשואו
הלב של עברי ממש הורגש על הבמה. בין היתר כשהקדיש את השיר "לאונרדו" לילד בן 12 שחגג יום הולדת והגיע להופעה עם אחיו הגדול, שמגיע להופעות שלו כבר שנים. זה היה רגע שמראה עד כמה עברי מחובר לקהל שלו ומעריך כל אחד ואחת שמלווים אותו לאורך הדרך.
כשהתחיל השיר "הכוס הכחולה", עברי ירד מהבמה ויצא לסיבוב בכל הבארבי – וכשאני אומרת "בכל הבארבי" אני מתכוונת לזה. הוא טיפס על המרפסות, רקד במרכז הרחבה ואפילו עלה על הבר. מודה, בשלב מסוים זה הרגיש לי קצת מוגזם, והייתי שמחה אם היה חוזר לבמה קצת יותר מהר. אבל אי אפשר היה להתעלם מהחיבור האישי והחם עם הקהל – הוא עצר להצטלם, לדבר, לחבק ולרקוד עם כל מי שרצה. לא מובן מאליו לראות אמן עוצר לרגעים כאלה של חיבור אישי עם הקהל, בגובה העיניים, מתוך אהבה והערכה אמיתית.
ב"מרי לנצח" כבר ממש איבדתי את זה, בקטע טוב – זה היה השיר שהכי חיכיתי לשמוע בהופעה, והביצוע היה מושלם. עברי שר אותו באווירה שובבה ופלרטטנית, בדיוק כמו שהשיר הזה דורש.
את ההופעה עברי סיים בטוויסט מפתיע במיוחד – משאפ בין "שיר הפרחה" האייקוני של עפרה חזה ל"פרחה במרצדס", הלהיט שכתב לשרית חדד. זה היה חיבור מושלם בין שני שירים פמיניסטיים חזקים, צבעוניים ולא מתנצלים, שעבד מעולה והעיף את הבארבי באוויר.
מגיע לו יותר
לסיכום, עברי הוא בעיניי אמן שראוי להערכה הרבה יותר גדולה – יוצר חשוב, פורץ דרך, ובעיקר פרפורמר בחסד עליון. ההופעה הזו הייתה תזכורת חיה לעוצמה, לרגש ולנוכחות הייחודית שהוא מביא איתו לבמה בכל פעם מחדש. הלוואי שעוד ועוד אנשים יזכו לראות אותו מופיע, על הבמות הכי גדולות שיש, כי באמת מגיע לו – ובגדול.
